<h1>או"ז הלכ' נדה סימן שמ"ג</h1>
<h2>דף מט:</h2>
[נדה כ"ה ע"א] אמר לי' רב חיננא בר שלמיא לרב הא ר' ישמעאל ב"ר יוסי, פי' שאמר משום אביו הפילה שפיר מלא בשר טמאה לידה. והא ר', פי' דאמר לעיל לא שמעתי דאין הלכ' כר' יהושע דאמר שפיר שאינו מרוקם ולד. הא רבנן ור' יהושע, פי' דפליגי בהדיא לעיל בהמפלת שפיר שאינו מרוקם. הא ר' הושעיא, פי' דאמר בעכור מחלוקת כדאמר לעיל ארשב"ל אמר ר' הושעיא כו'. הא ר' יהושע בן לוי דאמר בצלול מחלוקת. כלומ' כל הני שמעתי להו דהכי סבירא להו מר כמאן סבירא לי' א"ל אני אומר אחד זה ואחד זה אינה חוששת ושמואל אמר אחד זה ואחד זה חוששת. פי' רשב"ם א"ל רב אנא כר' הושעיא אליבא דרבנן סביר' לי שאני אומר אחד זה ואחד זה א' עכור וא' צלול אינה חוששת דאין הלכה כר' יהושע ואין לה לא טומאת לידה ולא ימי טוהר דודאי לאו ולד הוא הואיל ואינו מרוקם. ושמואל אמר חוששת ויושבת ימי טומאה ואין לה ימי טוהר קסבר שמואל הלכה כר' יהושע וכדאמרן לעיל דספוקי מספקא לי' ואליבי' דריב"ל דאמר אף בצלול מחלוקת ולית לי' לשמואל סתם מתני' דשפיר עכ"ל. וקיי"ל כרב חדא דרב ושמואל הלכתא כרב באיסורי כדקי"ל לעיל בפרקין [כ"ד, ע"ב] ובפ' יש בכור לנחלה [מ"ט, ע"ב] ותו דסתם מתני' כוותי' אתיא דתנן המפלת שפיר מלא מים מלא דם מלא גנונים אינה חוששת לולד וצריכין אנו לפרש דהא דאמר ריב"ל בצלול מחלוקת דאף בצלול קאמר דהשתא לרבנן בין בצלול בין בעכור אינו ולד כי היכי דליקום ריב"ל כרב דרב ור' יוחנן הלכה כר"י וכש"כ שהלכה כריב"ל במקום רב דהא ריב"ל ור' יוחנן הלכה כריב"ל כדמוכח ר"ת מפ' בני העיר [כ"ז, ע"א]. ותו נראה בעיני דבשפיר עכור שאינו מלא מודה רב דחוששת כי היכי דליקו רבא כרב, דאמר לעיל [כ"ד, ע"ב] בשלמא דם ומים לאו כלום הוא אלא גנונים ניחוש שמא ולד הוא ונימוח אמר אביי כמה יין חי שתת אמו של זה שנימוח עוברה בתוך מעיה רבא אמר מלא תנן ואם איתא דאתמוחי אתמח [מחסר חסר רב אדא בר אהבה אמר גוונים תנן ואם איתא דאתמוחי אתמח] כולי' בחד גוונ' הוה קאי ופי' רשב"ם שהשפיר מלא תנן שמשמעו מים או גנונים דהשת' ליכא למיחש שמא ולד הי' וכל השפיר הוה מלא בשר הולד אלא שנימוח הבשר בתוכו ונשתייר העור שלם דאי איתא כו' מחסר הוה חסר עור שפיר ולא הי' מלא כולו מפני חלל הגוף שהי' מחזיק הרבה ועכשיו שנימוח מחזיק דבר מועט עכ"ל הרי לך להדיא אליבי' דרבא שאם הי' מלא שהי' חוששת ואביי ורבא הלכה כרבא בר מיע"ל קג"ם.
